נהרסו לי הכליות, הגוף שלי פורק לחתיכות

 בשנה האחרונה היא עברה 4 ניתוחים ואיבדה 27 ק"ג ממשקלה. מי שהייתה 4 פעמים אלופת העולם, אחת הספורטאיות הגדולות בישראל, נאבקת כיום בהפרעת מח עצם נדירה וחיה על קצבת ביטוח לאומי שמחציתה הולכת על קנאביס רפואי. אבל בעיצומו של ריאיון חשוף בבית ההבראה שבו היא משתקמת, לי קורזיץ מתעקשת להבהיר: אחת, אני לא מסכנה. שתיים, הגוף שלי כבר מאותת שגם הפעם הוא ימצא איך לנצח

בחצר קטנה בקיבוץ תובל יושבים לי קורזיץ, ארבע פעמים אלופת העולם בגלישת רוח, כלבה טיפולית בשם לונה וכתב מגזין. האלופה והכתב על כיסאות פלסטיק, הלברדורית החומה על מצע מחטי האורן שמכסה את האדמה. קורזיץ, הספורטאית הצעירה ביותר שזכתה אי-פעם באליפות העולם בגלישת רוח ומי שנודעה בעוצמה גופנית רבה, מתאוששת משנה שבה עברה ארבעה ניתוחים מורכבים. היא חיוורת למראה, תנועותיה איטיות ומכוונות, רזה מאוד. בנקודת השפל, מספרת קורזיץ, איבדה 27 ק"ג ממשקלה.

הקיבוץ מסתתר מאחורי עצי אלה ואורן, בין פסגות ההרים שתוחמים את דרום הגליל העליון. קורזיץ משתקמת כאן, במתחם שנקרא "בית הבריאות", מהנזק שהותירו בגופה מחלת דם כרונית והמלחמה בה. "לפני שמונה שנים כרתו לי את שלפוחית השתן", היא מספרת על הניתוח הראשון שלה, "ואז לקחו לי חלקים מהמעי ומהם ניסו לבנות לי שלפוחית שתן חדשה. זה לא הצליח, ועכשיו לקחו עוד פעם חלק מהמעי בשביל ליצור מוליך החוצה מהגוף".

הגולשת האולימפית נעמדת ומרימה חולצת טריקו גזורה, רחבה בבירור מגזרתה הנוכחית. היא מעבירה יד על תחבושת לבנה עגולה שמודבקת על בטנה ובמרכזה זרבובית קטנה, סגורה. "צד אחד מחובר לשופכנים של הכליות, הצד השני יוצא מהבטן וישר לשקית", היא מסבירה ואומרת שזה שיפור לעומת המצב הקודם. "עם מה שהיה לי לפני זה נהרסו לי הכליות. לגוף היה קשה מאוד להוציא את השתן, אז כל הזמן היה לי ריפלוקס של שתן לכליות, כל הזמן כאבים".
קורזיץ מחייכת ומסיגה לאחור קווצת שיער ארוך שפלשה לטריטוריה של העיניים. רוח קלה מוצאת דרך בין העצים. לונה קמה, זוכה למספר ליטופים ומטיילת מסביב. הנושא לא נעים כלל, וקצת לא נעים כי האווירה נעימה מאוד.

אלופת העולם לשעבר חיה כיום מקצבת ביטוח לאומי לבעלי נכות בשיעור 100% – עלה לאחרונה מה-97% שנקבעו לה לאחר הניתוח הראשון – ומסיוע של הוועד האולימפי ואיגוד השיט תחת משרד הספורט. "חילי טרופר באמת עזר לי", היא אומרת, "וגם גילי אמיר מהאיגוד ויעל ארד. אני לא באה לתת קרדיטים, אבל אם היא לא הייתה שם, אני לא יודעת איך הייתי חיה מבחינה כלכלית. אין לי שום תקן, סיימתי את האולימפיאדה ובערך מאז לא יכולתי לעשות כלום. האימון (של נוי דריהן באליפות העולם באוסטרליה ב-2020 – ר"ג) היה הפעם האחרונה שעבדתי. אני עדיין לא מרצה שוב. עבדתי בחממה של המשפחה שלי, עבודה בהשרשות, בישיבה, שעתיים פה, שעתיים שם. זהו".

זה כעשור נעזרת קורזיץ בקנאביס רפואי, שרשם לה לראשונה רופא כאב לקראת אולימפיאדת לונדון. "זה עוזר לי לאכול ולעלות במשקל ועוזר גם עם הבחילות בגלל הבעיות במעי והכאבים בכליות. המחלה שלי בדם עושה גרד בכל הגוף, והקנאביס מעביר את זה. אני ישנה על הגב מחוברת לשקית שתן על הכליות, וזה כל הזמן כאבים. רק בזכות הקנאביס אני מצליחה לישון לילה נורמלי, בלי זה אני לא חיה".

קורזיץ דיברה לאחרונה על הנושא עם לינוי בר-גפן ואוריאל דסקל בפאנל מיוחד שהתקיים בכנס "זמן קנאביס". "שמעתי פודקאסט של לינוי ואוריאל על קנאביס רפואי ואמרתי, 'יו, איך הם לא יודעים שאני היחידה בארץ שעשתה שלוש אליפויות עולם ואולימפיאדה עם קנאביס, עם חיתולים, עם כאבים וכל הבלגן'", היא מספרת על מה שהביא אותה לכנס. שם אמר דסקל שקורזיץ הייתה למעשה ספורטאית פראלימפית שניצחה במשך כל הקריירה שלה ספורטאיות ללא מוגבלויות.

קורזיץ סובלת מהפרעת מח עצם נדירה בשם פוליציטמיה ורה. היא גורמת לתרומבוציטוזיס – ריבוי טסיות דם – לצד ריבוי בתאי דם בכלל, ולעתים גם שיגדון. היא אובחנה לראשונה בגיל 15 בעקבות קריש דם, ומאוחר יותר התגלה כי המצב נגרם ממוטציה גנטית נרכשת בשם JAK2, שמופיעה בכ-0.1%–0.2% מהאוכלוסייה.

"היה מצב שהייתי באימון ולא ראיתי בעין אחת", מספרת קורזיץ על ההיתקלות הראשונה שלה בתרומבוציטוזיס. "לאדם רגיל יש בין 150 אלף ל-450 אלף תרומבוציטים (טסיות דם) למיליליטר מעוקב של דם. כשגילו את זה אצלי, היו לי 700 אלף. לא נוראי –"

אה, זה לא נורא?
"זה יחסית הרבה. כאילו, זה מלא, אבל בגיל 22-3 זה עלה ליותר מ-1.1 מיליון. אחר כך זה עלה ל-3 מיליון, שזה מוות בטוח, אז נתנו לי טיפול כימותרפי שלאורך זמן מעלה את החומציות של הגוף. זאת בעיה בשילוב של אימונים, עם חומצות החלב וכל פירוק התאים של סיבי השריר שהולך למחזור הדם. זה חומצי בטירוף".

במה זה מתבטא?
"השתן שלי נהיה מאוד חומצי, הוא עשה פצעים וכיבים בשלפוחית. איבדתי את כל הרירית, נהיו לי ממש חורים. השלפוחית כולה התכווצה ל-40 מ"ל, ממש כלום. איזה ארבע שנים הייתי עם חיתולים". בארבע השנים הללו של כיבים, כאבים וחיתולים, שהחלו ב-2011, קורזיץ זכתה בשלוש אליפויות עולם ברצף והייתה בתמונת המדליות באולימפיאדת לונדון עד השיוט האחרון. "היו לי שם עצבים חשופים, וכל יום חומצה נוגעת בעצב חשוף", היא מספרת בחצר הקיבוץ. "הייתי מתעלפת מכאבים עצביים נוראיים". אבל קורזיץ למדה להציב את הגוף על הגלשן ולתזמן את הפמפומים של המפרש לפי התקפי הכאב.

ב-2014, לפני הניתוח הראשון שלה, היא כבר הבינה שתיאלץ להסתובב מעתה עם שקית שתן. לשאלתי על נקודות שבירה, קורזיץ אומרת שהיו לה רבות – והיא התאוששה מכולן. האם שקית השתן הייתה נקודה כזו למי ששנה קודם לכן הוכתרה לאלופת העולם בפעם השלישית ברציפות והרביעית בכלל? "בשנייה שהוציאו לי את שלפוחית השתן הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם", עונה קורזיץ. "אמרתי, כל עוד לוקחים לי את הכאבים המטורפים שחוויתי – לא אכפת לי מכלום. עוד לא הבנתי מה זה שיש לפניי שיקום והכל".

ואז היא אומרת, "רק אל תוציא אותי מסכנה. עברתי הרבה, אבל אני לא מתחרטת. אני חושבת שהייתי צריכה לעבור את זה, זה מי שאני היום. פשוט עדיין קשה להכיל את זה".

מה זה "את זה"?
"אתה יודע, שאני סובלת בגוף, כאבים. שאני נראית אנורקסית. אבל למדתי מאוד לאהוב את הדרך. כלומר לא לאהוב, כי אני לא אוהבת לסבול, אבל לקבל אותה. אני סוף-סוף יודעת לעמוד על שלי, גם כלפי החברה. פעם מאוד חייתי את הלהראות את עצמי חזקה, את הפאסון. ספורטאי צריך להראות רק חוזקות, והיום אני גם חזקה וגם חלשה. יש לי מלא חולשות".

כמו? 

"עזוב, המון". 

גופניות?
"נגיד, גופניות. אתה יודע מה זה בשבילי ללכת לים? אתה יודע מה זה לחוות את זה, להכיל את איך שאני מרגישה עם עצמי, איך שאנשים מסתכלים עליי? הים היה החבר הכי טוב שלי, והוא כבר לא. אני לא יכולה לעשות את הדברים שעשיתי, זה להגיע לים ולהרגיש שאני לא אותו בן אדם, וזה כל פעם שובר אותי מחדש. אבל אני חושבת שבשנים האחרונות אני פחות סובלת, ומנטלית אני מאוד-מאוד חזקה". 

הקושי הוא בעיקר נפשי?
"כן, כי כספורטאי אתה מתעלם מהרבה דברים נפשיים כדי להיות חזק. רק כשאתה יוצא מהספורט אתה מתמודד עם מה שהדחקת בשביל להיות הכי טוב בעולם".

היית מגיעה לים בתור מלכה כובשת.
"אני עדיין לומדת את זה, זה עדיין קשה לי רצח. קשה לי להסתכל על הים. ממש". 

הקושי הגדול הוא לרצות לעלות על גלשן כמו פעם, ולדעת שאת לא יכולה?
"זה מאוד קשה, אבל אני לא אוכלת את הלב. אני היום במקום שאני מבינה את זה, ובן אדם שמבין את זה יכול להשתקם. רק לפני חודש וחצי נכנסתי למים בפעם הראשונה. אחרי שנה של בית חולים, אני יכולה ללכת לשחות בבריכה בשביל לחזק את הגוף. פעם הייתי אומרת 'פחחח, מי נכנס לבריכה, איכס, כלור'".